אמון: למה לא אוטונומי על P&L
המערכת מציעה, מדמה, ומדרגת — אדם מאשר. אחרי אישור, היישום דטרמיניסטי. אין סוכן ש«משחק» בהכנסות.
מודלי שפה יכולים להיות מבריקים — וגם בטוחים־בעצמם כשהם טועים. לכן ההפרדה חדה: שכבת הצעה (יכולה להיות הסתברותית) מול שכבת יישום (דטרמיניסטית, מורשית, מתועדת).
האדם נשאר בעל האחריות המשפטית והעסקית. המערכת מצמצמת רעש ומארגנת ראיות — לא מחליפה שיקול דעת על כסף גדול.
מעטפת הבטיחות
הדגמה: הצעה → אישור → Apply
מה כן אוטומטי?
איסוף אותות, דירוג תובנות, סינון רעש, בניית טיוטות, תזמון מדידה, ודוחות בוקר — אלה יכולים לרוץ רציף. שינוי מצב עסקי כלפי לקוח או כסף — רק אחרי אדם.
ראו גם: בעלות על תוצאה · חומת שינוי · חוזה אי־ודאות.
תרחישי כשל שאנחנו מסרבים להם
«הסוכן יודע יותר טוב»
גם אם המודל צודק ב־90% מהמקרים — 10% על P&L הם בלתי־קבילים בלי אדם. הארגון נושא באחריות, לא המודל.
«נדלג על אישור כי דחוף»
אין מסלול עוקף לבלם עלות ולחומה. דחיפות מטופלת בתור מאשרים מורחב — לא בביטול מעטפת.
«נאשר בדיעבד»
Apply בלי אישור מראש נחסם טכנית. לוגים קיימים לביקורת, לא כתחליף לשער.
«זה רק טיוטה במערכת חיה»
טיוטות רצות בסביבת הצעה. מעבר לסביבת לקוח/כסף דורש את אותו שער אישור.
סיכום: הצעה הסתברותית · יישום דטרמיניסטי · אדם בשער · אין אוטונומיה על P&L.
מעטפת הבטיחות אינה אופציה במסך הגדרות — היא תנאי ל־apply בכל קומה.